<h1>מעשה רוקח סימן כ"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ישראל שיש לו שכר והי' רוצה ליתנו לנכרי ע"מ להחזיר לו אחר הפסח אסור ישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי אפי' קיבל הנכרי אחריות עליו או נתנו במתנה ע"מ להחזיר אסור בהנאה דתניא בתוספתא ישראל ונכרי שהי' בספינה וחמץ ביד ישראל מוכרו לנכרי או נותנו במתנה גמורה אם רוצה ישראל לקנותן אחר הפסח הרשות בידו ובלבד שלא יערים רשאי ישראל לומר לגוי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקח ממך אח"פ. בפסחים ד' ה' אר"י א"ר חמצו של נכרי שהפקידו אצל ישראל צריך לעשות לו מחיצה של י' טפחים ישראל שהפקיד חמצו אצל חבירו ימכור בשעה ה' משום השבת אבידה ואם לא יבער בשעה ו' ושעורים שנתן עליהם מים צריך למכור מכירה גמורה ואם ישראל רוצה לקנות מן הנכרי כיון שברשות הנכרי השעורים מותר כאשר הוכחנו מן התוספתא ומן הירושלמי וכן הורו רבותי שבשפירא שכר ודבש כל מידי דמערב בין חמץ כגון שכר וכותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי אסור זה הכלל כ"מ שיש חמץ אף בתערובות צריך לבער אם יש לאדם דבש או שכר דבש צריך לבער, או יצניע מפני כשרודין דבש מזויף בסולת, שאל לר' מנא א"ל חייב אתה לבער (מכאן משמע הדבש מערבין בו קמח ומזלפין על חלות דבש והוי חמץ) ואמרינן בירושלמי ר"ח בריי' ד"ר בחיי ה"ל דבש מזויף בסולת שאל לר' מנא א"ל חייב אתה לבער מכאן משמע שדבש או שכר תותים שקורין שמורים ושמין בו דבש אסור ע"כ צריך להצניע.
